הפרויקט אסתטיקה של מבוכה עוסק במבוכה כחוויה אנושית, נפשית וויזואלית, ובאופן שבו ניתן להתבונן בה ולמצוא אותה כמעט בכל מקום. נקודת המוצא הייתה עיסוק בחוויית החשיפה הכרוכה ביצירה- יצירה שאינה נפרדת מהיוצרת, ובמיוחד כאשר מתקיימת תחושת פגיעות וחוסר בטחון באפשרות להציג יצירה ולתת לה מקום בעולם.

​

הפרויקט מבקש להתייחס למבוכה לא כתופעת לוואי אלא כחוויה חושית הבאה לידי ביטוי במחוות עדינות, גופניות ורגשיות כאחד. רגעים אלה הפכו בסיס למחקר שהוביל גם לעבודת ווידאו, אשר מבקשת ליצור מפגש עם תחושת המבוכה עצמה- בין אם דרך הזדהות, הכרה עצמית או התבוננות חיצונית. עבודת הוידאו מבוססת על חומרים אישיים וארכיוניים, רובם מתוך הקשרים משפחתיים אבל לא רק.

 

השימוש בחומרי גלם דוקומנטריים מבקש לאפשר התבוננות מחודשת בסיטואציות יומיומיות ולעתים שוליות לכאורה, שבהן נוכחת מבוכה באופן לא מתווך, כמעט לא מודע. הפרויקט אסתטיקה של מבוכה מבקש לבחון כיצד ניתן לא רק לייצג תחושת מבוכה, אלא גם להעביר אותה לצופה באופן חושי ורגשי- מבלי רק להכתיב פרשנות, אלא גם לאפשר מרחב פתוח של תגובה. בכך, הפרויקט מבקש לבחון את המבוכה הן כמרחב אמנותי בפני עצמו והן כרגש שנדרש להתגבר עליו ובאמצעותו ניתן לייצר תקשורת, אמפתיה וחוויה אסתטית.​

 

אסתטיקה לא חייבת להיות "יפה" – אלא עוסקת בחוויה החושית והרגשית, במפגש עם יצירה, מצב או גירוי.מבוכה היא רגש חברתי, רגע של קונפליקט בין אני-לעצמי, אני-לעולם, או אני-לעיניים של אחרים.בפתח פרויקט זה- מן הראוי לשאול מהי מבוכה? ומהי אסתטיקה? וכיצד שתי המילים הללו מתחברות למונח אחד?